בית הבובות

מייסדי הלהקה, אמיר אטיאס ואיתי שיף, החלו לנגן יחד בתקופת לימודיהם בתיכון בנתניה. לאחר שחרורם מהצבא הקליטו כמה משיריהם באולפן בקיבוץ העוגן. דיסקים עם השירים חולקו לחבריהם של חברי הלהקה. בעת טיולם בחול, ובעיקר בדרום אמריקה, הפיצו החברים את המוזיקה בין מטיילים שפגשו, ואלה נתבקשו לצרוב לחבריהם. השירים זכו לפופולריות גבוהה והגיעו אף למטיילים בהודו, אוסטרליה ויפן. בתחילה נקראה הלהקה מוטיב השכחה, אך לאחר מכן החליטו חבריה לשנות את שמה לבית הבובות. לאחר חזרתם לארץ החלו להופיע במועדונים שונים, ואז נוכחה להם הפופולריות לה זכו שיריהם. סוכני חברות התקליטים נענע דיסק ובארבי רקורדס שהיו בהופעה של הלהקה החליטו להחתים את הלהקה על אלבום. בשנת 2005 יצא לאור אלבומה הראשון של הלהקה, מדפים. האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה, הגיע למעמד של אלבום פלטינה, ואף זיכה את בית הבובות בפרסי הרכב השנה ותגלית השנה בטקס פרסי עמי ב־2006. במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג זכתה הלהקה בתואר להקת השנה. מתוך האלבום התפרסמו השירים סיגפו, למעני, שיר בעיפרון ושמש, אשר זכו כולם להשמעות רבות בתחנות הרדיו. בספטמבר 2007 הוציאה הלהקה את אלבומה השני, שוב החיוך, אשר נמכר, תוך עשרה ימים, ביותר מ-10,000 עותקים. את רוב שירי האלבום כתב והלחין אמיר אטיאס. איתי שיף כתב את כי אם לא אז בשביל מה, משחק סימולטני וחלומות שפיספסת, ובן פרגר כתב את ליד הגורל. כסינגלים יצאו השירים אל תדאג, כי אם לא אז בשביל מה, עד שבאת, קטע מעבר וחלומות שפיספסת