נחמה הנדל

שנות החמישים היו תחילת פעילותה המוזיקלית של הנדל. בין השנים 1956 - 1954 שירתה בלהקת הנחל שם שיחקה במערכון שכתב אפרים קישון בשם סלאח שבתי. התפרסמה במיוחד כשזכתה בפסטיבל הזמר ב- 1964 יחד עם בני אמדורסקי עם השיר ילדתי אימרי. כשהשתחררה מהצבא יצאה ללמוד שירה ומשחק בפריז וכשחזרה לארץ הקימה יחד עם חבריה לשעבר מלהקת הנחל את להקת בצל ירוק. במקביל, שיחקה בסרט עמוד האש. לאחר שעזבה את בצל ירוק הקימה יחד עם הזמר רן אלירן את הצוות רן ונמה לקראת מבחני הקבלה לתוכנית הפופולרית של האמריקאי אד סאליבן. לאחר שעברו את המבחנים והופיעו בתוכנית, החלו להתפרסם בארצות הברית וקנדה וקיימו שם הופעות רבות. שם גם הוציאו את שני אלבומיהם, שרק מאוחר יותר התפרסמו בישראל. לאחר שחזרה לארץ עבדה על שימור שירים ישראליים. בשנת 1961 הוציאה הנדל את אלבומה הראשון, שירים של אז ושל עכשיו, בשיתוף המוזיקאי יחזקאל בראון. שלוש שנים לאחר מכן הקליטה שירים שהולחנו על ידי נחום היימן. בשנת 1966 גילמה את התפקיד הראשי במחזמר המלך ואני, וכשנה לאחר מכן, מעט לפני מלחמת ששת הימים, הוציאה את אלבומה השני, ואולי. לאחר זמן מה הצטרפה לכת סובוד שדוגלת באחוות האדם ובעקבות כך שינתה את שמה להלנה. באותה כת פגשה את הגרמני אנטול רנייה שהיה מתנדב בקורס והתחתנה איתו. בעקבות נישואיה עברה לגרמניה למשך ארבע שנים 1969 - 1973, מאחר שנמתחה בארץ ביקורת חריפה על נישואיה. בזמן שגרה בגרמניה ילדה את שני ילדיה. כשחזרה לארץ ב-1973 השתתפה בערב משוררים של גלי צהל, ולאחר מכן הופיעה יחד עם בעלה ברחבי הארץ והלחינה משירי לאה גולדברג, שהייתה מורתה. הנדל עזבה את הארץ בשנת 1984 למשך עשר שנים. היא התגוררה באוסטרליה ועסקה שם בלימוד שירה למבוגרים. כשחזרה לישראל ב-1994 עברה להתגורר בכפר סבא הופיעה יחד עם הזמרת שולי נתן והוציאה את האלבום מחוץ לסערה. הנדל דיבבה את סבתא של מולאן בסרט האנימציה של דיסני מולאן. הסרט יצא לאקרנים שלושה חודשים לפני מותה. הנדל נפטרה ב-29 בספטמבר 1998 בערב יום הכיפורים מדום לב. בת 62 הייתה במותה. לאחר מותה הוציאה לזכרה חברת הד ארצי אלבום אחרון בשם השירים היפים ובו כל שיריה הידועים, בהם: דונה דונה, ואולי, הכניסיני תחת כנפך שריטה חידשה אותו כעבור שנים, משירי זמר נודד, שירו של אבא, יד ענוגה, סתיו ועוד. רן אלירן, שותפה בעבר, הקליט לזכרה את השיר פעמונים.