חוט קרוע

מאיפה עד איפה
צומח הקשר -
שבין אדם לעצמו?
מהיכן עד לאן
פורחת לה חרש,
שירה שהיא כל עולמו?

מאופק לאופק
מלב עדי לב,
נובטים געגועים לאיטם.
צובטים את הלב,
צובעים את האופק,
קושרים אותי בבריתם.

ויד, כך לפתע,
יוצאת מאי שם:
פורמת, קורעת החוט.
וכל שנטווה
בעמל, ביגיעה -
אבוד.