מנעי קולך

מביטה בחלון עכשיו ורואה אותו פוסע,
בשבילים הצהובים שיבשו עד תום.
תרמילו על הגב המקופף ומבט נוגע על שפתיים
מעיין של דם ודמעות מלווים אותו.
מסתכל על אותו הירח והיא בו מביטה הוא מתוך הגלות והיא מהעלטה,
יודע שישוב אליה ישוב, לחיקה, פתאום שומע קוראת אליו;
אני עוד מחכה...


מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה,
כי דמעותייך הביאו אותם אל שלווה ונחמה
מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה,
הביטי רחל - הם חוזרים הביתה, חוזרים אל אמא, אל אמא אדמה.
אל אמא אדמה...


על דרך בית לחם עומדת רחל ומביטה.
רואה אותו הולך לאיטו ובעיניה דממה
יודעת שישוב לכאן בעוד 2000 שנה
דמעות מרטיבות את לחיה ובוקעות השממה


מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
כי דמעותיך הביאו אותם אל שלוווה ונחמה
מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
הביטי רחל, הם חוזרים הביתה, חוזרים אל אמא, אל אמא אדמה.
אל אמא אדמה...

מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה,
את שנות הגלות הקשות אעבור איתן כשאחזור למולדת אהבה אמחה דמעתך באהבה
מיוזע ועייף הוא יבוא אך ליבו איתן.

מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
כי דמעותיך הביאו אותם אל שלוווה ונחמה
מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
הביטי רחל, הם חוזרים הביתה, חוזרים אל אמא, אל אמא אדמה.

מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
כי דמעותיך הביאו אותם אל שלוווה ונחמה
מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
הביטי רחל, הם חוזרים הביתה, חוזרים אל אמא, אל אמא אדמה.
אל אמא אדמה...