שיר ליעל 34

זה שיר ליעל
הזאת או הקודמת,
או זאת שבעזרת השם,
או זאת הלאקיימת.

יעל שתהיה לשם היותה,
יעל שבסלון מונחת,
שתשתלב יפה עם המונה החדש,
עם החרסינה במקלחת.
שתחבק במשברים. ותיעלם כשהם עוברים.
כשאני יורד לשתות עם חברים וחוזר עם ריח של שרית.
יעל שתמיד סולחת.

זה שיר ליעל
הזאת המפוסלת,
ברונטית חלקת שיער,
בלונדינית מתולתלת.

יעל ששומרת על הגזרה,
טוב יותר מכוחותינו בצפון.
שתתכנס יפה בתוך שמלה קצרצרה,
בשבילי לענוד אותה להופעות.
או בבוקר יום שישי חמים,לאורך נחלת בנימין,
שאףאחד לא יאמין שלי ולה יש אחלה מין,
יעל שתפריך את השמועות.

זה שיר ליעל
הזאת המסובכת,
זאת שרוצה להישאר,
זאת שצריכה ללכת.

יעל שמחפשת סיבות למריבה,
נגיד, כשאני מכניס הביתה בוץ.
שתתחרז יפה עם הארץ הטובה,
שתדליק אצלי בעט את הניצוץ.
שבלילות הלבנים נדבר מיתולגיה יוונית,
אבולוציה דארווינית, אומנות פוסטמודרנית,
אסוסיאציה. נציונל. כדורנית על טייקאווי במלוכסנית,
על השורה הדילנית על הפרשנות הרמבנית
לחיפוש אחר שמי הוניל,
יעל שאוהבת למצוא