פעם

בדירה הקטנה אז חיינו
ים של שקט וים של נרות
דלקו סביבנו.
אהבנו אז לצחוק ולחלום.
שמחים היינו, גם עצובים,
כמו כל קשיי היום.

איך היית גאה בי אז פעם,
כשניסיתי לבנות את חיי.
איך המתקת תמיד את הטעם,
העלית חיוך על פני
ומאז שכחתי את כל פחדי
ומאז רציתי אותך ודי.

כשנשטף הרחוב מהגשם
והבית כה קר ידעתי מה
צריך בעצם.
רק לחבקך, עד פחד יעלם.
כוחו של קסם, כשהלב אותנו מחמם