הגורילה

עמד הגורילה בכלא,
גורילה צעיר וחזק,
וכל הנשים שבפלך
חמדו את גופו המוצק.
בלהט הביטו הן פנימה
ישר באותו הדבר
שלפי מצוותיה של אמא
מה שמו לא אוכל כאן לומר...
זהירות, הגורילה!

אך פעם בדרך של פלא,
מצאו את הסורג מחוץ.
לפתע, מאופל הכלא,
היה הגורילה בחוץ.
אולי בעצמו הוא הבקיע.
אולי גם עזרו לו? אולי?
וכך הוא לפתע הודיע:
עלי לאבד את בתולי!
זהירות, הגורילה!

שמע מאמן הגורילה,
מיד במקומו הוא קפא:
אסון עוד יקרה פה, חלילה.
הקוף לא ידע עוד קופה.
וכל הנשים שבגבר
הציצו אתמול בלי בושה
עתה נמלטו לכל עבר.
כן, אין עקביות באישה.
זהירות, הגורילה!

כולם נמלטו אז בצוותא
הרחק מהקוף המיוחם.
נותרו מאחור רק סבתא
ושופט בגלימה כפחם.
הסבתא נפלה מתמוטטת,
כולה מבוהלת, קופאת.
קרבה הגורילה רוטטת
אליה ואל השופט...
זהירות, הגורילה!

שכבה הזקנה ללא נוע
חשבה: לפחד? אין ממה!
כי אם כבר יעז בי לנגוע -
זו סתם הפתעה נעימה!
הרהר השופט: מסוכן הוא,
אך אין כל סיבה לדאגה.
אני כקופה? סתם בדיחה. - נו,
מיד ייווכח ששגה...
זהירות, הגורילה!

חשוב מה היה לו מהרת
במקום הגורילה כעת:
מי מן השניים בחרת -
זקנה בת מאה, או שופט?
אני את עצמי הן יודע:
הייתי נוהג בתבונה.
הגיל, רבותיי, לא קובע.
הייתי בוחר בזקנה!
זהירות, הגורילה!

אולם הגורילה בזעם
הוכיחה לכל בבירור
שלא בכל פעם טוב טעם
בכוח הגברא קשור.
על כן, למרבה כל הצער
דווקא בשופט הוא בחר.
וככה, לעובי היער
באוזן אותו הוא גרר...
זהירות, הגורילה!

הסוף די עליז באמת. אך
פתאום קולקלה הבדיחה.
כי דווקא ברגע המתח
פרץ השופט בצווחה.
אמא - לפתע צרח
בקול מפוחד ואיום.
ממש כמו האיש ששלח
אותו בוקר ישר לגרדום