המכתב הראשון

שלום לך,
העיר הרימה עוגן לילה
ומפליגה בחשיכה
אני כותבת כי הבטחתי
למרות שאין לי מה לומר
בכל חלון נכבה סוד
השעון מכוון לעבר
אני לובשת שמלה לבנה
ליד השולחן במטבח
הדלקתי נר
זה לא עובר
זה רק הולך הולך ונשכח

שלום לך,
מול ביתי עומד שם מישהו
ומנשק לחיוכה
עבר יותר מידי זמן
אני לא מצפה שתזכור
איך בכל פנס שנדלק
נדלק הצל עם האור
אני כמו תמיד יחפה
בשיער רטוב, אבל רך
שמתי תקליט אחר
זה לא עובר
זה רק הולך ונשכח

הדלקתי נר
זה לא עובר
זה רק הולך הולך ונשכח

שלום לך,
העצים ברחוב מחכים
להתפרצות הפריחה
אולי שוב אכתוב ואזרוק
כי את מה שרציתי אמרתי
ובכל פעם שאני חיה
יש חיים אחרים שהפסדתי
לובשת שמלה לבנה
קוראת מכתב שנסלח
הדלקתי נר
זה לא עובר
זה רק הולך הולך ונשכח