אט אט

לפעמים השושנה מרקידה את הורדים
הקרח שהפשיר מחמם את סביבתו
לאחרונה, הבחנתי בתנועת הפרפרים
מעודדת את הגולם לצאת אל חופשתו
כתרועת לוויתן בלב אוקיינוס שקט
נשמעת זעקת המצוקה של האדם
כנשר מתאבל על עוד גוזל שמת
אין הבנה לכאב, לא הערכה לדם

אט אט, שוועייה שוועייה
Tout doucement
בסוף נחזור לשגרה
אט אט, שוועייה שוועייה
נשתף את החיוך נפיק רק טוב מהרע

לפעמים האהבה מרקידה את העצב
האש ששורפת מקררת את הגחל
פתאום אני גיליתי - יש צד לאויב
והטוב בעלילה הוא זה שמביט ממעל
כלביאה ואריה הקוראים לילדם
אשא קולי אל עבר כל קרובי
כיצורי יבשה, שמים, ים
אשאר אזוק לחופש אשאר כך עד סוף ימי

אט אט, שוועייה שוועייה...