ואז בא לנו

ואז בא לנו ערב שקט והיינו שקטים
ואז חלפה הסערה והיינו לא סוערים
ואז ידענו שלא משנה
אם צודקים ואם לא צודקים

ואז חלצת את נעליך והייהו ביתיים
ואני פתחתי את החלון והיינו רוחניים
וסימנים ראשונים של אביב הרטיטו את הוילון
ולפחות אני הצטערתי על יד החלון

על מה שיכול היה להיות וכבר לא יהיה
ועל מה שעשיתי ואני עוד עושה
וצפור בחשך פרחה לה וגם זה
לא היה סימן בהיר, היה סימן כהה

וחששתי לרוח השעה וחששתי לרוך שוא
וחששתי לאשליות שלך והלב חשש לשקריו.
אבל הכל עמעם את הכל ואמר, לא עכשיו, לא עכשיו

והערב היה קסום ושביר וממפלא משאת
וכל איבר באיברי הגוף צעק, לא כעת, לא כעת
ועמדתי שם נבוך ומחריש כאבל על מת.