אגדת דשא

יש ערמה של חברה על הדשא
אני דברים כאלה מחבב
בנים בנות ביחד, זה יפה ש -
יש אומץ לפעמים להתערבב.

שרים שירים ומביטים למעלה
ענן שם בירח מסתבן
חושבים במי להתאהב הלילה
אם כי הרהור כזה קצת מעצבן.

מתחת לראשי מונחת ירך
ועל בטני צרור תלתלים מוטל
בלאט יוצאות ידיים אל הדרך
ומסלולן ארוך ומפותל.

שרים שירים ומקשיבים רב קשב
ביננו מתפתחות לחשושיות
יש הסתננויות בתוך העשב
כי יש בו כל מיני גבשושיות.

ופתע תרדמה עלי נופלת
שוב אין אני מצליח לאתר
של מי היד אשר עלי זוחלת
ואת גופי הופכת לפסנתר.

וכשאני מקיץ אין איש בדשא
וקצת קריר וקצת רטוב מטל.
ולהפתעתי אני רואה ש-
אותו צרור תלתלים עלי מוטל.

ומתוכו אלי שוחקות עיניים
ומתוכו אלי מבהיק צוואר
אני שואל: הי, מה העניניים?
היא בחיוך עונה לי: שום דבר.

שואל: גם את ישנת? - עונה: לאו דוקא
ותשובתה אותי קצת מביכה.
שואל: אז מה בעצם את עושה כאן?
שפתיה לוחשות: אני איתך.

אני שותק. שפתיים היא נושכת
אני שותק וכה כבדות ידי
פתאום היא מסתובבת והולכת
אבל רק אני שותק עוד שם.