עלם והשמש

כבר באופק השמש שוקעת
שב העדר, החורש מוצל,
ובלב אגדה לא נודעת
תהמה, תהמה, לא תחדל.

אודות עלם צעיר, רם כתפיים,
זקוף קומה עם בלורית של זהב;
לב יוקד והתכול בעיניים -
את השמש, השמש אהב.

מדי יום, עת תופיע - יראנה,
עת תצא ברקיע לשוט.
לו גם פעם ביקוד יחבקנה,
ינשקנה ובלהט ימות.

אז ההרה, ביקעתה נדד הוא,
אל השמש ליבו כה ניכסף.
אלי אופקף אל אופק יצעד הוא,
לעולם לא יגיע אליו.

מי יידע סוף הזמר? על חלד
על העלם תשיר אגדה:
עוד לשמש יתעה בתוחלת,
אך לעד לא יגיע עדה.