כי מציון תצא תורה

ישעיהו בן אמוץ
שהוכיח את עמו
יום אחד ישב על גג בשעות ערביים
ויראה את כל העיר
כפרושה על כף ידו
ויבט בה ויאמר במאור עיניים

כי מציון תצא תורה
ודבר אדוני מירושלים

ויאמרו האנשים
מה נביאת בן אדם
הן עירנו היא קטנה, גולדה כזית
ויחזור שוב הנביא
וקולו היה נפעם
שמך עירי עוד ינשא
עד קצה אפסיים

כי מציון...

ותחלופנה השנים
ותהיינה לשנות דור
והעיר הפכה תלים, שמיר ושית
לא נותר בה כי אם כותל
ובכי בלבבות
כי השמש עוד תאיר כתום הליל

כי מציון...

ומקץ שנים רבות
אל העיר חזרו בונים
ויקימו את בתיה בית-בית
ויצא שמעה רחוק
אל עמים ולאומים
כדבריו של הנביא בשעת ערביים

כי מציון...