במדרון היורד מגבע

במדרון היורד מגבע,
עץ יש מלבלב.
שני שמות חרוטים בגזע,
שני שמות ולב.

מי היו הם אותם השניים,
לא זוכרים עכשיו,
חורף סתיו אביב וקיץ,
מי חיכה לשווא.

כלום היה זה צעיר בדרך,
שקצת התאחר,
או עלמה שעד רדת ערב,
כבר מצאה אחר.

על העץ חסידות הקימו,
קן של אהבות.
חורף סתיו, אך תמיד בקיץ,
חסידות שבות.