אלגיה

בשולי מפרש רועדת קרן שמש עגומה
על חופים אדוות הלילה מפכות בקול דממה
בנגינה אחת נשכחת מתייפח לו מלח:
עם הרוח הצולחת, לדרום נפליגה אח!

נכאים בבוא השמש דכי גלים, קינת אדם
רוח ערב לח נוגע במיתרי מפרש נרדם
לבבות בוכים עם ערב
ארובות עשן כבות
כשספינות הולכות הימה הן אינן שבות

בשולי מפרש...