אהבתה של תרזה דימון

לא, לא הכתה אותי בסנורים
האהבה. שפויה, גלוית עינים,
באור בהיר, פקחת שבעתיים
אני רואה עכשיו את הדברים.

מחלומות השוא העקרים
שעת יקיצה אותי יום יום מובלת
אל חוף אכזב, אל בוקר אין תוחלת
אל מעיני הדעת המרים

לא ינוצח פקחון המחשבה
לא תעלה על ארץ חרבה
קמה ברוכת יבול , אני יודעת!

הה אם כל חי, את ארורה, חוה,
עץ החיים נועד לאהבה
ואת הרעלת אותו בפרי הדעת!