זמר

לא אורחת גמלים ירדה לכרוע,
לא דבשת היא מעל כוכב.
זה הרים, הרים שבגלבוע,
הררים צופים אלי מרחב.

הם זוכרים את לובן אוהלינו,
שפשטו בעמק כיונים.
הם זוכרים את מזבחות לילינו,
שעלו באש הגעגועים.

הם זוכרים, הם זוכרים
הם זוכרים עוד... ואנחנו
האם שוב נמלא ראשנו טל
וליבנו זמר? זמר או שכחנו?
את אשר לשכוח לא נוכל

שוב כאז יקר הולך הסהר
ומושך כבקרן היובל.
שוב כאז הלב פותח שער,
ונדמה לעד לא ינעל.

איך היום קסומים ולא מיין
שבנו הנה במשעול הלז
לחדש לכתנו אל העין,
להדליק שירנו מיני אז.

שירו, שירו, שירו לי
כי טוב, כי טוב, כי טוב לשמוח
שוב כאז אור סהר זה ותכול.
שירו, שירו, שירו עד ימוש גם הגלבוע
ויצא עמנו במחול.