שיר לאבי הקירח

זה שיר לאבי הקירח
שורה לאימי הרכה
קפואים הדוקי חגורה
דובים שקטים במאורה

בשפת הים יש ריח
זיכרון משוגע ועמום
הלבנה היא גדולה
האדומה היא דימום

ימים מלוחים ולאורכם
מתוקים בתמימותם
תפוחים בלידתם
צמרמורת מן החלומות

צמח מוזר גדל בי
החוק מעורר בהלה
שעות ארוכות נעלמו
אל תוך סימני שאלה

ובערב קורא אותי ספר
שלושים עמודים ונרדם
נסעתי באוטו ירוק
בדרך ברלין אמסטרדם

אם יש איזו רוח של שממה
אם יש באוויר די נשימה
אם יש עוד מעלית לעוד קומה
הו קחי אותי לחלומות

זו רק נסיעה מתמשכת
בדרך תחתית עתיקה
היכן שהזרם משחיר
לאן שהדלת שמורה

ושוב מגיעה השעה שבה
מתמרחת בריבה
שוב היא מחשיכה כשאני בא
ושוב בחלומות