תמי יודעת

תמי עוזבת היום או מחר,
לוקחת תרמיל, את הכלב, מצלמה, זה מה שנשאר.
אמרו לה בלונדון, הרבה יותר קר,
יותר אנשים הרבה פחות חם.

כל יום ראשון מנגנים בכיכר,
לא הורגים ילדים לא חושבים על מחר.
אפשר לנסוע לראות את הנהר,
ואז לחזור שנהיה מאוחר.

תמי יודעת זה לא ישנה,
מה שהיה זה מה שיהיה.
כשהשתיקה תהפוך טובה יותר ממילים,
תמי יודעת, יהיה אפשר לחזור.

תמי עוזבת היום או מחר,
לוקחת תרמיל, את הכלב, מצלמה ,זה מה שנשאר.
עכשיו בכיכר, מלאה אנשים,
תמי חולמת על חיים חדשים.

תמי יודעת זה לא ישנה.