שעת החרטה

אחרי ההופעה
בדרך העוברת,
זמזמת שיר,
כמו רדיו אנושי.

אחר כך כשכמעט
סיימת לפזר את
השירים בצד הכביש,
חשבת איך תרגיש.
כשפתאום בחושך
תקח שוב מידיה,
תאנח איתה,
תחלק איתה
משהו של אושר,
הרי אתה יודע,
שעכשיו
זו שעת החרטה.

אחרי ההופעה
כשהאורות מאחוריך
ודרך ארוכה
עוד לפניך בלי קיצור
הרגשת איך נמלא
פתאום הלילה כמו חייך
בסימני שתיקה
בסימני איחור.

אבל עדיין יש עוד אושר
לקחת מידיה
להאנח אתה
להגיד בחושך
זה לא יותר מדי
כי עכשיו
זו שעת החרטה.

אחרי ההופעה,
כשהאורות מאחוריך,
ודרך ארוכה
עוד לפניך, בלי קיצור,
הרגשת איך נמלא
פתאום הלילה כמו חייך
בסימני שתיקה,
בסנימני איחור.

אבל עדיין יש עוד אושר
לקחת מידיה,
להאנח איתה,
להתחלק איתה,
להגיד בחושך:
זה לא יותר מדי,
כי עכשיו
זו שעת החרטה.

אחרי ההופעה,
נותרת ללא כוח.
תקוע בקרשים
מביט אל האולם.

אבל כל אותה שעה,
ברדיו הפתוח
היא חיכתה לשיר,
שלא כתבת מעולם.

חצי שעה של אושר
לקחת מידיך
להאנח איתך,
להתחבק איתך,
ביקשה בחושך
הרי גם לגביה -
זו היתה
שעת החרטה.