את הולכת

לא נפקד מקומך מהלילה,
מעולם לא נפקד מקומך,
השמיים עדים לי מלמעלה,
שהלילה נברא בשבילך.

את שותקת ילדה כמו הלילה,
לא נורא לי כי את בתוכי,
את עושה את מראות הלילה,
את עושה את האור בליילי.

הלב נצבט לו,
ונכבה לו, זה כואב.
בחוץ שלכת,
את הולכת, סתיו חוזר.
את הבטחת לי,
לא אמרת שכך יגמר
וכל אלה ילדה באים לתאר...

למענך עולה הירח,
בשבילך נדלקים כוכבים,
ולא פעם פתח הפרח
לכבודך את עליו הקטנים.

כי שחורה, ונווה ויפה את,
מביטה את אלי, לתוכי,
את עיני הקטנות את עוצמת,
אז אדע, את הלילה שלי.

הלב נצבט לו...