מחוזות האהבה

זאת ידעתי
החירות היא אחותי
שוב לא אחיה ולו דקה בלעדיה.
עוד מבקשת
את ידיה, רק אליה,
עכשיו, עכשיו תיגע היא בדמותי.

אתה רואה זה בנפשי
חולשה או רגש אנושי
אני חוזרת למחוזות האהבה.
ושוב זוקפת בהדר
כמו כלנית, גבעול צוואר
בעומק העיניים שקט ושלווה.

זאת ידעתי
השמיים הם הגבול
כבר מוכנה להסתכן וללכת.
ולא אוסיף עוד
חעמוד כך בשלכת
הנה הטוב קורא אלי ממול.

אתה רואה...

זאת ידעתי
הפיוס הינו תקווה
אז אבקש אל המנוחה ואל השקט
אכן שואלת
לא נבהלת ושותקת
שוב מגלה את סוד האהבה.

אתה רואה...