יגאל בשן

יגאל בשן נולד במושב נחלת יהודה בשם יגאל בשארי, ומגיל צעיר אהב לשיר ולנגן על הגיטרה. בתיכון למד בבית הספר לאמנויות רננים שבתל אביב. מגיל 15 הופיע עם שלומית אהרון, שותפתו לכיתה, בצמד יגאל ושלומית. השניים אף ביצעו מספר שירים שהושמעו ברדיו, כגיל הזהב ושנת אלפיים. בגיל 17 החל בשן לשחק במחזמר איי לייק מייק לצד שולה חן וחברו הטוב מוטי גלעדי, אשר עזר לו לבחור ולשנות את שם משפחתו לבשן באותה שנה. בשנת 1968 הוציא בשן את תקליטון הבכורה שלו, ובו ארבעה שירים אהבתי ילדה, יש לי פנאי, קרנבל וערי הגדה. התקליטון זכה להצלחה גדולה ובשן הפך לזמר מוכר. בשנת 1969 זכה בשן בפרס כינור דוד, וביצע בפסטיבל הזמר והפזמון את על גל האבן הלבנה. בפסטיבל הזמר החסידי שר את השיר עושה שלום אשר הלחינה נורית הירש למילים מן התפילה, וזכה במקום השני. בסוף אותה שנה הוציא תקליטון מצליח נוסף, בו נכללו השירים אין לי יותר מה לומר ושיר לפנות ערב. באותה שנה זכה בתואר זמר השנה של גלי צהל. עקב פרסומו הגדול עוד טרם גיוסו, פנו לבשן כל ראשי הלהקות הצבאיות כדי שיבוא לשרת בלהקה שלהם. הוא בחר ללכת לפיקוד הצפון תחת פיקודו של דוד אלעזר, אשר אישר לו להופיע בשירותו הצבאי במופע סולו עם חבורת נגנים. בשן היה שותף לתוכניות מהצפון באהבה וחייך לעולם של להקת פיקוד צפון, בהן היה הסולן ברוב השירים, לצד עדנה לב, אוהד נהרין וסמדר ברנר. בין היתר בלטו השירים לצפון באהבה, מתנה מן הים, סיירת אגוז ומתוק מתוק, אשר זכה בתואר שיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל. במקביל לשירותו הצבאי המשיך בשן בקריירת סולו, והוציא את האלבומים לצפון באהבה ויגאל בשן, בהם נכללו מספר משיריו בלהקה הצבאית, לצד שירים חדשים כמודד המדרכות.